נושאי הסקר 

בקעת בית נטופה נמצאת בגליל התחתון שטחה כ 50 אלף דונם. האזור בעל נוף ייחודי : שטחים חקלאיים מישוריים נכנסים בין שטחים טבעיים הרריים וגופי מים טבעיים .

בני האוכלוסייה הערבית שנצמדו לאדמות שלהם מאז שנת 1948 המשיכו לעבד את הקרקעות והתפרנס מהמשק החקלאי לאורך כל השנים.

אורח חיי האוכלוסייה החקלאית בבקעה היווה אותה להיות בעלת נוף אורגני מתמשך – נוף השומר על תפקיד חברתי פעיל בחברה העכשווית, שקשורה באופן טבעי לדרך החיים המסורתיים.

יחידות הנוף הרחוק ההררי הטבעי הדרמטי , הנוף הבנוי הנשען בתחתית ההרים, והנוף הקרוב המישורי החקלאי, כיפת השמיים , המים וההצפה החזרתית כולם ביחד מיצרים תמונת נוף  ייחודית למקום .

פרטי מערכת הבקעה תפורה מההצפה , מטעי עצי הזית והתאנים, הדרך החקלאית הקבועה, פסיפס גידולי השדות השונות והרעיה העונתית שהזדמן לי גם לחוות אותה מייצרים תמונה דינאמית מתחלפת המשקפת תרבות אוכלוסיית המקום בשיתוף פעולה בין האדם והטבע

 

וכך שפעילות החקלאי בשדה ובין מטעי עצי הזית בעונת המסיק של הזיתים ע"י בני הדור הבא שאמור לקחת את המשימה על עצמו לשנים הבאות מציגה תמונת נוף תרבות .

הדורות , אחת המפתחות .

1.המסורת החברתית מתורגמת במרחב בחלוקת הירושה של הקרקעות , וכל חלקה יש לה את הסיפור בהתאם לסוג היבול שלה .

2. גודל החלקה היום אינו מספיק לפרנס משק בית ובמקביל גם יוקר מחיה אינו עומד לטובת המצב .

3. גודל יבול התוצרת החקלאית הולך וקטן

 

האוכלוסייה הערבית החקלאית גדלה מסביב צלחת אחת איגדה אותם בשמחות באירועים שונים .

היום  נמנים  כ 120,000 נפשות שזה כ- 24,000 משפחות (משק בית) .

מיקום וסוג הגידולים השונים נקבעו ע"י הטופוגרפיה ואזור התרחשות ההצפות .

90% מהחלקות הם חקלאות בעל חוץ מהחלקות בצד המערבי שהם בבעלות קיבוצים שהיו בעבר בבעלות בני הכפר ציפורי לפני 1948 .

 

הגידולים והעונות

גידולי בעל מתפצלים לשתי עונות : גידולי קיץ וגידולי חורף.

קבלת היבול לאחר 5-6 חודשים מהשתילה או הזריעה .

עונות הזריעה , ההצפה, והקציר ופעילויות החקלאית המשותפים מציירים תמונת נוף קאלנדיארית חזרתית בבקעה.

 

פרנסת האדם

שתי שאלות עיקריות כדי להבין את הסוגיה הכלכלית  :

- כמה דונמים יש לך ?

- ומה אתה מגדל ?

 

עקב הראיונות עם החקלאים והסיורים  הגעתי למסקנה שקיימת בעיה של קיימות :

חוסר ידע בטיפול מחלות

חוסר מים

חסר גוף לניהול המרחב החקלאי והתוצרת החקלאית

 

מים וקרקע

אגן הניקוז של אזור הבקעה מתנקז אל מישור הבקעה החקלאית , המישור הינו בשיפוע מתון לכוון מערבה ומדי שנה מתרחש הצפה בעת שמגיעה כמות הגשם עד 600 מ"מ , ובגלל סוג הקרקע הלא מחלחל נשארת ההצפה כמה חודשים, הצפה משקה בצורה טבעית את הקרקעות הצמאות , ומצד שני מחסל חלק מהזריעה החדשה .

 קיימים במרחב שחקנים מקוריים ושחקנים מסתננים :

המוביל הארצי למים הפקיע כ 1600 דונמים של חלקות פרטיות לא תרם כלום לחקלאי הבקעה תמורה .רוחב רצועת המוביל 100 מטר באורך 16 ק"מ , הגשרים במרחק של קילומטרים אחד מהשני .

תעלת הניקוז (תעלת האפס) ההנדסית הקיימת היום איננה נותנת מענה לניהול מי ההצפה ואיננה נותנת מענה לחוסר המים להשקיה

התעלה הינה באורך 5.5 ק"מ ובעומק בין 2-3 מטר וקלוטת כ 93,000 קוב בלבד, לכל אורכה ערימות אדמה חפורה מאז שנת 1993, לרבות שטח מת לא מנוצל  .

ההצפה מתרחשת כל שנה , הגדולה ביותר כל 8 שנים כמעט מצד היא תורמת להשקיית החלקות החקלאות עד הרוויה . ומעבר לגבול הרוויה גורמת לחיסול שטחי תוצרת חקלאית וגורמת להפסד כלכלי לחקלאים. ההצפה מתחילה מהמזרח באמצע ומתרחבת בהתאם לכמות מי הגשם.

אז אפשר להגיד שקיימים שני שחקנים מסתננים במרחב לב הבקעה, המוביל הארצי ותעלת הניקוז ההנדסית (תעלת האפס)

 

הטבע

סקרים רבים עשו מיפוי לצמחים שחלקם נדיר וחלק של צמחים אנדמיים שנעלמו משדות אחרות בארץ. חלק מהם נמצא בקרבת ובגדות תעלת הניקוז.

מה סדר העדיפויות שלי כמתערב במרחב ?

מה היא עמדתי ? השדות והפרנסה או הנוף הייחודי של ההצפה ? ועד כמה זה אפשרי מימוש שניהם ביחד ?

האמת  אני הייתי בתהייה לסוגיה הזאת !

החגורות הטבעיות המקיפות את הישובים שנקבעו לשרת מדיניות או תפיסה מרחבית מסוימת מכתיבה בחלק מהמקרים סיטואציה חדשה לעתיד מרחב האזור בעל מיעוט. הישובים נהיו יותר צפופים עם חוסר בשטחים פתוחים. לקחתי דוגמאות באזור , עילבון היא גם דוגמה לחוסר בשטחים פתוחים .

מה הם האפשרויות בכדי לשפר איכות חיי האוכלוסייה הכפרית  עם כל הסוגיות האלה? במרחב החקלאי והאורבני !

(חוסר מים, כמות היבול של התוצרת החקלאית כחצי מהכמות שאפשר להפיק ,  קונפליקט עם הירוקים המתנגדים לניקוז המים  וההכנסה נמוכה)

ואיפה גבול ההתערבות שלי כמתכנן בחיי החקלאי ?

(מרחב פרטי אבל אפשר אולי לפרוץ אלין בדרך עקיפה ולגרום לחקלאי לשנות מחשבה , את המימד ההיסטורי , האדמה ועמידות החקלאי לאורך כל השנים, תרבות המקום ונוהל החיים של האוכלוסייה , נושא שימור וקביעת מגמה )

איך אגרום לבקעה החקלאית להתקומם בלי ליצור בעיה שתגרום לה לאבד את איכויותיה

 כנוף תרבות ? (חיפוש על כלים לתכנון והזדמנויות )

 

ההצעה שלי מבקשת להתערב בניהול ורגולציה של משאב טבעי והוא המים

דבר שני הוא פוטנציאל פיזי במרחב החקלאי שהחקלאי עדיין  מקושר אליו

זאת השומרה , השומרה כמו במרחבים חקלאיים אחרים בארץ שנבנתה מאבנים מהחומר המקומי . שומרת הבקעה "הנקראת" עיזבה" (عزبه)  בערבית , בנויה מקונסטרוקציית עץ והכיסוי מחומר גמיש זמין מבד ,מרשתות ומניילון .

האלמנט הינו קבוע במרחב ומוקד בחיי החקלאי , בקיץ הוא מגיע אליו מהבית .

מסתתר בו מהשמש ולפעמים כמחסן לכלים שלו וגם מוכר בו את התוצרת החקלאית

המעניין הוא שהאלמנט הפך למוקד וכמפלט מהאזור האורבני וכמפגש חברתי בשעות הערב עם בני המשפחה וחברי המשפחה הנשארים עד שעות חצוץ לילה

העיזבה או "השומרה" עיצב אותה החקלאי כמבנה וירניקולארית  שיתאים לשימוש הבסיסי ובהתאם לזמן השימוש בעונת היבול .

ליד "העיזבה" יש גם חלל כדי שבני המשפחה יתכנסו בחלל הפתוח תחת כיפת השמים

שיטת הקונסטרוקציה והחיבורים ואורך הלוחות קבעו את המודול .

הפתחים גם בהתאם לתנועה וההנגשה למרחב שמסביב , לדרך החקלאית ולשדה  בחזית האחורית לפעמים .

 

חיי החקלאי בשדה

בשעות אחרי הצהריים באים התושבים ברכב לקנות מהתוצרת החקלאית , כמות היבול וגודל השדה היא בעצם  שקובעת את גודל ההכנסה למשק הבית, החקלאים  מצויים בעשור השביעי לחייהם , מגיעים לעבד את חלקת האדמה .

בהפסקה הבוקר יושבים על הקרקע ומקבלים ארוחת הבוקר או הצהריים בזמן שהם שואבים וממלאים את מיכל הדישון במים מהתעלה ומערבבים עם חומר הדישון  . אחרי 6 חודשים מגיע זמן הקטיפה והקציר.

 

אירוח ספונטני

הארחה ספונטאנית  שיקפה לי  תרבות האנשים טובים צדיקים מברכי אורחים

קריאת נפש החקלאי היא חלק בלתי נפרד לבניית הקונספט של המרחב.

ההשראה פתחה לי שער להתערב במרחב בסיוע הסוכן והוא החקלאי עצמו .

ההתערבות שלי דרך שני המסתננים למרחב אני מבקש להפוך אותם לגורמים תומכים

אני חוזר עכשיו לתעלת המים, ולא סתם תעלת ניקוז.